החלטה בתיק ת"א 13148-09-08

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יחייב את המשיבים להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה. הבקשה הוגשה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

2. עסקינן בתובענה כספית אשר הגישו המשיבים נגד המבקשת ובמסגרתה עתרו לסעד כספי בסך של 56,788 ש"ח ולסעד הצהרתי.

3. במסגרת כתב התביעה טענו המשיבים, כי הם מתגוררים במושב אליפלט הנמצא בתחומה המוניציפאלי של המבקשת- מועצה אזורית מבואות חרמון. לטענתם, המבקשת נקטה נגדם בהליכי גבייה דורסניים לשם גביית חובות המוכחשים על ידם. המשיבים טוענים, כי מבדיקה אשר ערך רואה חשבון מטעמם עולה, כי קיים חשד ממשי לפיו רישומי המבקשת אינם נכונים או מדויקים. כן טוענים, כי במכתב אשר נשלח לעורך דינם טען גזבר המבקשת, כי ייתכן שישנם סכומי כסף אשר עוקלו ולא נרשמו בספרי החשבונות של המבקשת. בהמשך קיבלו המשיבים חוות דעת מרואה חשבון וממנה עולה, כי במשך שנים המבקשת עושקת את המשיבים. לטענתם, המבקשת גבתה מהם ריבית מעבר למה שמותר לה בהתאם לחוק.

4. במסגרת הבקשה שלפניי עותרת המבקשת, כי בית המשפט יורה למשיבים להפקיד ערובה, בסכום שלא יפחת מסך של 30,000 ש"ח, לשם הבטחת הוצאותיה.

5. המבקשת טוענת, כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה היא תימנע מנקיטת הליכי גבייה מנהליים והליכים הוצאה לפועל עד לבירור התביעה לתומה. המבקשת טוענת, כי מאז הגיעו הצדדים להסכמה האמורה חלפו כשנתיים וחצי וישיבת ההוכחות בתיק קבועה לחודש יוני 2012. לטענתה, בנסיבות האמורות, היא אינה נוקטת בהליכים כלשהם כנגד המשיבים במשך כשנתיים וחצי והמשיבים נמנעים מלשלם תשלומים מוניציפאליים שוטפים.

6. לטענתה, במסגרת כתב הגנתה היא הדפה את כלל טענות המשיבים ובין היתר העלתה טענות באשר להתיישנות התובענה, הגשתה בשיהוי וכשלים קרדינאליים בחוות דעת המומחה מטעמם. עוד טוענת, כי המומחה מטעם בית המשפט מצא, כי אין ממש בטענות המשיבים וכי חובו של כל אחד מהם כלפי המבקשת עומד על עשרות אלפי שקלים. בנסיבות אלו ולאור המעמד של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט סבורה המבקשת, כי סיכויי התובענה נמוכים.

7. המבקשת טוענת, כי היא מוציאה וצפויה להוציא סכומים נכבדים לשם מימון הגנתה. לטענתה, לאור מצבם הכלכלי של המשיבים, כפי שפורט בכתב התביעה ובבקשה לצו זמני, הרי שמתקיימות הנסיבות בגינן יש להורות למשיבים להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה, במידה שהתובענה אשר הוגשה נגדה תידחה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי קיים חשש ממשי, כי במידה ולא יפקידו המשיבים ערובה כאמור הרי שהיא תמצא עצמה בפני שוקת שבורה ולא יהיה בידה לגבות הוצאותיה.

8. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי דינה להדחות. המשיבים ציינו, כי זכות הגישה לערכאות המשפטיות הינה זכות יסוד בסיסית ואין למנוע זכות זו מאדם נטול אמצעים. כמו כן, אין להקשות על אדם את הגישה לערכאות באמצעות חיובו להפקיד ערובה. לטענתם, בתי המשפט אינם מחייבים תובע בהפקדת ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד.

9. המשיבים טוענים, כי חיוב יחידים בהפקדת ערובה, ובעיקר כאשר עסקינן במי שמחזיק בנכסי מקרקעין בישראל, חייב להיעשות במשורה ובמקרים חריגים המצדיקים זאת.

10. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשת התעוררה כעת, בחלוף שנתיים וחצי. כן הם טוענים, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עליה נסמכת המבקשת בבקשתה, הוגשה לפני למעלה משנה. המשיבים טוענים, כי הבקשה הוגשה בשיהוי. לטענתם, אין בעובדה שהתיק קבוע להוכחות ביוני 2012 בכדי להצדיק היעתרות לבקשה בה עסקינן.

11. המשיבים טוענים, כי העובדה שניתן מעמד של בכורה לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אין בה בכדי ללמד שממצאיו של המומחה הינם חלוטים וחוות דעתו אינה כובלת את שיקול דעת בית המשפט. עוד טוענים, כי הכרעה בסוגית יתרות הפתיחה המיוחסות להם יכולה להפוך את הקערה על פיה. לטענתם, אף אם בסופו של יום ייקבע, כי קיימת התיישנות לגבי יתרות הפתיחה, הרי שעסקינן בהתיישנות דיונית בלבד ואין מניעה מקיזוזו של סכום אשר לא ניתן לתביעה מחמת התיישנות.

12. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המבקשת לא הביאה אף לא ראשית ראיה ביחס לסכום ההוצאות לו טוענת. לטענתם, עסקינן בסכום מופרך בשים לב למהות ההליך ולסכום התביעה.

13. באשר לטענת המבקשת לפיה היא עלולה למצוא עצמה בפני שוקת שבורה טוענים המשיבים, כי המבקשת נהנית מפריבילגיה משמעותית- יכולתה לנהל הליכי גבייה מנהליים ומקוצרים. לטענתם, יש בכך בכדי להקהות ואף לאיין טענותיה באשר לסכנה לפיה היא תמצא עצמה עומדת בפני שוקת שבורה.

דיון ומסקנות

14. האם יש מקום לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת, אם לאו.

15. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות כמפורט.

16. בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". 

17. המחוקק לא קבע מהם השיקולים אשר על בית המשפט לשקול בהפעילו את סמכותו בהתאם לתקנה 519(א). ההלכה היא, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו האמורה רק במקרים חריגים. בין היתר נקבע, כי בית המשפט יטיל על צד להפקיד ערובה כאשר סיכויי התובענה קלושים, כאשר התובע איננו מתגורר בארץ או, כי אין בידו להצביע על נכסים בארץ.